פסק-דין בתיק ע"א 11002/07

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' דראל), בת"א 2518/04, מיום 21.2.07, אשר דחה תביעה שהגישה המערערת נגד המשיבים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בעת שנכוותה במהלך שהותה בפיצריה, המשיבה 1, שהמשיבים 2 ו-3 הם בעליה, והמשיבה 4 היא מבטחת חבותם כלפי צדדים שלישיים.

2.         המדובר באירוע מיום 19.11.02, כאשר המערערת הזמינה בפיצריה "נס קפה עם חלב חם". כוס המשקה שהוגש למערערת נשפך עליה ונגרמו לה כוויות בבטנה ובירכה (להלן - " התאונה"). בפי המערערת היו מספר גרסאות באשר לאופן התרחשות התאונה. גרסאות אלה נכללו בכתב התביעה, בתצהיר התשובות לשאלון ובחקירתה בבית המשפט. בית משפט קמא מצא שלא הייתה מחלוקת, כי המערערת ישבה בפיצריה והזמינה כוס קפה בחלב חם, אשר הוגשה לשולחנה על ידי העד אריאל ניסים (להלן - " אריאל"), ואשר תכולתה נשפכה על המערערת בשלב מסוים וגרמה לכוויות בגופה. עם זאת, הייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים באשר לאופן התרחשות התאונה; המקום בו הונחה הכוס על-ידי אריאל לכתחילה; השלב שבו נשפך החלב, והסיבה לכך (האם כתוצאה ממעשיו של אריאל, דחיפה אקראית של אחד הנוכחים בפיצריה, או שמא כתוצאה מכך שבן זוגה של המערערת קם מן השולחן). בית משפט קמא ראה להעדיף את גרסת המשיבים בדבר אופן התרחשות התאונה. לפי גרסה זו ישבו המערערת ובן זוגה בפיצריה. אריאל הגיש למערערת את כוס הקפה בחלב שהזמינה והניחה במרכז השולחן. מספר דקות לאחר מכן התרומם בן הזוג מכיסאו, גרם לתזוזת השולחן ולנפילת הכוס, אשר תכולתה נשפכה על המערערת.

3.         ב"כ המערערת טען בבית משפט קמא, כי גם אם תתקבל גרסת המשיבים בדבר אופן התרחשות התאונה, כפי שאכן ארע בפועל, כי אז יש להטיל על המשיבים אחריות לגרימת התאונה. זאת, על יסוד הטענות הבאות: אין להגיש לאורח בפיצריה חלב בטמפרטורה אשר עלולה לגרום לכוויה; עוד נטען, כי המשיבים התרשלו בכך שעשו שימוש בפיצריה בשולחן שאינו יציב, המוצב על שלוש רגליים ולא על ארבע רגליים; טענה נוספת הייתה, כי השולחנות והכיסאות בפיצריה הוצבו באופן צפוף מידי; טענה אחרונה שטענה המערערת הייתה, כי היה על המשיבים לדאוג לביטוח תאונות אישיות לאורחי הפיצריה. באת-כוח המשיבים טענה, כי אין כל מקום להטיל על המשיבים את האחריות לתאונה. לשיטתם של המשיבים, בעצם הצבת הכוס במרכז השולחן מולאה חובתם כלפי לקוחות הפיצריה, ואין להטיל על בעלי המקום או עובדיו חובה להשגיח על אופן שתיית המשקה החם. עוד נטען, כי דרישה שמשמעותה הצבת שלט על הכוס, כי המדובר במשקה חם, אינה מציאותית, וברור כי האורחים במקום מודעים לכך שהמדובר בשתייה חמה שיש להיזהר בה.

4.         בית משפט קמא נתן דעתו לטענות ההדדיות של הצדדים ומצא, כאמור, לדחות את התביעה. בית המשפט קבע, כי לא הוכח שהיה פגם כלשהו בשולחן, והוא אף שלל את הסברה שהישענות שולחן על שלוש רגליים בטוחה פחות משולחן הניצב על ארבע רגליים. עוד נקבע, כי לא ניתן ללמוד מכך שתכולת הכוס גרמה לכוויה על כך שהמדובר במשקה שהוכן שלא כהלכה, שכן המערערת לא הוכיחה מהי הטמפרטורה הנכונה להכנת המשקה, וכי המשקה שהוכן היה בטמפרטורה אחרת. עוד נדחתה הטענה בדבר צפיפות בפיצריה מבחינת השטח וכמות האנשים. בית המשפט ראה לציין, כי על-פי עדות אריאל, שהייתה מקובלת עליו, לא היו אנשים רבים ולא הייתה צפיפות בעת התאונה. בית משפט קמא התייחס בפסק-דינו גם לטענות המערערת בדבר העברת נטל הראייה מכח סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין, ודחה טענות אלה.

על כך ערעורה של המערערת לפנינו.

5.         טענתו העיקרית של ב"כ המערערת היא, כי העובדה שהמערערת נכוותה בגופה בכוויה שדרגתה 2 מעידה על כך שהמשקה שהוגש לה חומם לטמפרטורה גבוהה מדי, באופן המעיד על רשלנות בהכנתו ובהגשתו. זאת, בין אם המשקה נשפך בעטיו של אריאל, בן הזוג, אורח אחר, או אף המערערת עצמה. משמעותה של טענה זו לדידנו היא, כי אין להגיש בבית קפה, דוגמת הפיצריה בענייננו, משקה חם שבכוחו לגרום לכוויה. אין ביכולתנו לקבל טענה זו. המדובר בבית קפה (או בפיצריה) אשר מעצם טיבו מוגשים בו משקאות חמים, בין אם המדובר בתה המוכן ממים שהגיעו לטמפרטורת רתיחה, בקפה בחלב חם, במרק, או בכל שתייה חמה אחרת. משקאות חמים אלה, אם נשפכים הם, עלולים לגרום לכוויות. זו דרכו של עולם, וזו דרכו של משקה חם שהוא עלול לגרום לכוויה כאשר הוא בא במגע עם גופו של אדם. אדם הנכנס לבית קפה ומזמין משקה חם יודע זאת. גם אם קיימת חובת זהירות מושגית של המשיבים כלפי המערערת, כאורחת בפיצריה, אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין הסיכון להיכוות ממשקה חם, כשהוא לעצמו, ובהיעדר נתונים בדבר התרשלות, למשל, באופן החזקת בית הקפה, דרך הצבת השולחנות, אופן הגשת המשקה החם (ראה והשווה: ת"א (ירושלים) 7443/99 איקה ברכה נ' מלון נירוונה בע"מ - פסק דינו של בית משפט השלום מיום 13.3.06, מפי כב' השופט וינוגרד), וכיוצא באלה גורמי רשלנות. הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית רק לגבי סיכון בלתי סביר, שהוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, 126-127).

אף לו סברנו, כי עצם הפעולה של הגשת משקה חם בבית קפה מהווה יצירת סיכון בלתי סביר, המטיל חובת זהירות קונקרטית כלפי המערערת, ובהיעדר התרשלות אחרת כלפיה, היינו מגיעים למסקנה, כענין שבמדיניות משפטית, כי בנסיבות ענייננו לא הופרה חובה זו (ע"א 145/80 הנ"ל, בעמ' 131). נזכיר, כי טענתו העיקרית של ב"כ המערערת הייתה, שהכוויה כשלעצמה מצביעה על רשלנות מצד המשיבים. ב"כ המערערת הרבה בעשיית שימוש במונח "חלב רותח". דא עקא, זולת עצם קרות הכוויות לא הובאו נתונים בדבר מידת חומו של המשקה. כאמור, בעצם קרות הכוויות לא די, מקום שהמדובר בבית קפה שבו מוגשים, כעניין שבשגרה, משקאות חמים ואף "רותחים", דוגמת תה מהביל שהוכן ממים שרתחו זה עתה. כל אלה יכולים לגרום לכוויות, ואפילו מדרגה 2, ואולם אין אנו מקבלים כי עצם הגשתם מטילה אחריות בנזיקין.

6.         עוד נוסיף, כי אין חדש תחת השמש, ובפסק דין שניתן על-ידי השופט Field, בפרשת Bogle and Others and McDonald's Restaurants Limited, [2002] EWHC 490 (QB), הוגשו 36 תביעות, שאוחדו, נגד חברת מקדונלד'ס בגין כוויות שנגרמו ללקוחותיה, ברובם ילדים, עקב שתית משקאות חמים. התובעים גייסו כעד מומחה מהנדס מכונות, שלא זכה לאמונו של בית המשפט. בניגוד לתיק מושא דיוננו, בפני בית המשפט באנגליה הובאו ראיות באשר לדרגת החום בה הוגשו המשקאות החמים (קפה ותה). בית המשפט אמר דברים, היפים גם לענייננו, באשר לחובת הזהירות הקונקרטית:

"34. Is it right that the law of negligence and occupier's liability should be responsible for denying to the public a facility they want notwithstanding the known risk? In my opinion, the answer is plainly no. Although McDonald's owe a duty of care to those who visit their restaurants to guard against injury, that duty is not such that they should have refrained from serving hot drinks at all."

בהמשך הוסיף בית המשפט שלא הוכח מהראיות שהובאו בפניו, כי גם אם המשקה החם היה מוגש בטמפרטורה של °70 (המשקאות החמים הוגשו בטמפרטורות גבוהות יותר), והמשקה החם היה נשפך על גופו של אדם, היה הדבר מונע או מצמצם את סכנת הפגיעה בעור. לבסוף, נזקק בית המשפט גם לשאלה של סיכון בלתי סביר, באומרו:

"66. ...In my opinion, McDonald's could therefore expect that the great majority of those who bought hot drinks in their restaurants would be in their teenage years or above. In my judgement, these customers could be taken to know that the coffee and tea they were buying was hot and could cause a nasty scalding injury if it spilled on someone. Most customers would not know precisely how hot the drink was, but they would know that tea and coffee is made with very hot water. Nor would most customers know just how severe the scalding injury could be, but they would know that it could be very painful and serious. They would also know that drinks occasionally get spilled in restaurants such as those run by McDonald's."

מאחר שבני האדם הצורכים משקאות חמים מודעים לעובדה שמדובר בקפה חם, גם אין צורך להזהירם באמצעות כיתוב על הכוסות (שם, סעיף 68).

בני אדם אוהבים לקנות ולשתות משקאות חמים. צריכה של משקאות חמים בטמפרטורה שאליה מכוון ב"כ המערערת, עו"ד גבעון, לא תשבה את לבם של יושבי בתי הקפה ולא תשובב את נפשם. בני אדם מודעים לסיכון שבשתיית משקה חם, אך הם מוכנים "ליטול את הסיכון" שבכך. קבלת עמדתו של ב"כ המערערת משמעותה אימוץ גישה שיש בה פגיעה בלתי מידתית בחירות הפרט ובאופן שבו הוא מבלה את זמנו החופשי. על בית המשפט להתחשב גם בשיקול זה בקביעת מדיניותו השיפוטית באשר לרמת הזהירות שיש להנהיג בבתי הקפה ובמקומות בהם נמכרים משקאות חמים.

7.         לא מצאנו מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט קמא בדבר בטיחותו של השולחן בפיצריה שעליו הוצבה כוס המשקה, כמו גם בקביעה כי לא הוכחה צפיפות יוצאת דופן בפיצריה, הן מבחינת אופן הצבת השולחנות והכיסאות והן מבחינת מספר האנשים במקום, במועד התאונה. מסקנותיו של בית משפט קמא ואופן ביסוסן מקובלים עלינו.

8.         לנוכח המסקנה אליה הגענו, לא ראינו מקום להכביר מילים באשר לשאלת חלותם בנסיבות העניין של הסעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין. אשר לסעיף 38 לפקודת הנזיקין - נבקש להפנות גם ל-ע"א 1071/96 עזבון אלעבד נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 6.2.06), שם נקבע, כי עצם העובדה שאדם נורה על ידי כוחות הבטחון של המדינה בעת פיזור הפרות סדר, אינה מעבירה את הנטל להוכיח חוסר התרשלות מצד היורה, שכן המדובר במצב בו " הנסיבות העמידו את הנתבע במצב שבו השימוש בדבר המסוכן היה בבחינת הצורך שלשמו נועד הדבר" (בפסקה 16). בהשוואה לכך נוכל לומר, כי עצם הגשת משקה חם, היכול להיות מוגדר כ"מסוכן", בבית קפה, אין בה כשלעצמה כדי להעביר את נטל ההוכחה לכתפי המשיבות, שכן המדובר ברכיב של הפעילות הרגילה במקום. לא לשם כך נועד סעיף 38 לפקודה. אשר לסעיף 41 לפקודת הנזיקין - מקובלת עלינו פרשנותו של בית המשפט קמא שאין להחילו בנסיבות המקרה שלפנינו, שכן המערערת ידעה ידוע היטב מה היה הגורם לכווייתה.

9.         התוצאה היא, כי הערעור נדחה. המערערת תישא בשכר טרחת המשיבים בערעור בסכום כולל של 10,000 ש"ח. הפיקדון שהפקידה המערערת בקופת בית המשפט יועבר למשיבים באמצעות באת-כוחם.

ניתן היום, ב' בחשוון תשס"ח (14 באוקטובר 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.